החלטה בתיק ב"ל 4786-01-09

1. לפנינו תביעת התובעת להכיר בפגיעה שארעה לה, לגרסתה, ביום 9.8.2008 כ"פגיעה בעבודה" כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן:" החוק").
2. המל"ל דחה את תביעת התובעת להכרה באירוע כפגיעה בעבודה במכתבו מיום 23.12.2008.

מכאן, התביעה שלפנינו.

3. יצויין, כי לאחר שהסתיים דיון ההוכחות בתיק זה הגישה התובעת תביעה למל"ל בעניין מיקרוטראומה, אשר נדחתה. בהתאם להחלטת כב' הנשיא השופט רם כהן, תיק המיקרוטראומה לא אוחד עם תיק התאונה, נשוא החלטה זו.

גרסת התובעת:

4. התובעת ילידת 1969.
5. התובעת עבדה כמטפלת סיעודית בבית אבות "נוף הגפן" מ-16.11.2005 ועד 1.2.2009.
6. לגרסת התובעת - במחלקה בה היא עבדה בבית האבות, המחלקה הגריאטרית-סיעודית, מאושפזים קשישים המרותקים לכסא או למיטה, כאשר חלקם צלולים ומסוגלים לסייע ושתף פעולה עם המטפל בהם, וחלקם - אינם צלולים ואינם משתפים פעולה עם המטפל.
7. במסגרת עבודתה של התובעת היה על התובעת להרים את הקשישים מכסא הגלגלים למיטה ובחזרה מספר פעמים ביום וזאת על מנת לקלחם, להרימם ממושב האסלה ובחזרה, לסייע בהאכלתם ועל מנת לבצע פעולות פיזיותרפיה ו/או שיקום בהתאם להוראות האחות.

כמו כן נדרשה התובעת מפעם לפעם לבצע פעולות נוספות עם המטופלים, כגון - הפיכתם במיטות על מנת למנוע פצעי לחץ או הושבתם במיטה או בכסא במיוחד.

8. ביום 9.8.2008 התייצבה התובעת בעבודתה במשמרת ערב (שהחלה בשעה 15.00 והסתיימה בשעה 20.00). בשעה 15.30 לערך, הרימה התובע מטופלת קשישה וכבדה אשר לא היתה עצמאית. נציין, כי לא היתה מחלוקת לענין זהות אותה קשישה, ואולם מטעמים של צנעת הפרט, איננו מפרטים את שמה בהחלטתנו זו. כמו כן, לגרסת כל העדים מדובר במטופלת כבדה השוקלת כ-90 ק"ג. בכל מקרה, התובעת טיפלה במטופלת והושיבה אותה במיטה על מנת להעבירה משם אל כסא הגלגלים וזאת על אף, שלגרסת התובעת, היתה הוראה שרק גברים יטפלו באותה מטופלת.

התובעת התכופפה על מנת להרים את המטופלת ותוך כדי פעולת הרמה, המטופלת עשתה תנועת התנגדות אשר גרמה לתובעת להרגיש כאילו המטופלת עומדת ליפול ואשר היקשתה עליה את האחיזה במטופלת ועל כן היא תפסה אותה בכח למנוע את נפילתה.

מאמץ זה היה גדול ובעת שהתובעת החזיקה את המטופלת חזק, היא חשה בכאב עז בגבה.

9. התובעת החזירה את המטופלת למיטה והזעיקה לעזרה עובד אחר אשר היה בקרבת מקום בשם מוחמד שעבאן. מר שעבאן סיים את הטיפול בקשישה ולאחר מכן - התובעת נחה מעט וניגשה לחדר האחות ונטלה כדור משכך כאבים. התובעת המשיכה לעבוד באותו יום, כשהיא סובלת מכאבים ומתפקדת בקושי רב.
10. התובעת המשיכה לעבוד בשבוע שלאחר מכן, כאשר היא הגיעה לעבודה וביצעה את עבודתה תוך נטילת משככי כאבים.
11. התובעת פנתה לראשונה לטיפול רפואי ביום 18.8.2008, כאשר בסיכום הרפואי נרשם שהיא שללה חבלה או מאמץ. נציין, כי לא היתה לתובעת הסבר לענין זה בדיון שבפנינו.
12. התובעת פנתה למיון ביום 22.8.2008. נציין, כי בתעודות חדר המיון לא נרשם שהאירוע אירע בעת שהתובע הרימה חולה כבדה ואולם בעדותה לפנינו טענה התובעת שהיא סיפרה על ענין זה במיון, על אף שזה לא נרשם.
13. התובעת סיפרה לאחות האחראית על התאונה רק ביום 24.8.2008 (כשבועיים לאחר האירוע), וזאת מאחר והיא לא פגשה אותה עד אז שכן האחות האחראית היתה בחופשה, וכן, לגרסתה, בגלל שהיא חשבה שאולי מדובר במתיחת שריר או במשהו שיעבור.
14. נציין שכאשר נשאלה התובעת בחקירתה הנגדית מדוע בשאלון שהיא מילאה במל"ל היא לא הסבירה שהכאבים החלו לאור תנועת התנגדות של המטופלת, היא ענתה שהיא לא התמקדה בדברים המדויקים שצריך היה לספר.